זרעי קיץ: איך שחקן מתכונן לעונה

בימים אלו מתחילה הרכבת האווירית בנתב"ג ובקרוב מאוד יחלו אימוני פתיחת העונה של קבוצות ליגת ווינר סל. אפיק ניסים, קפטן הפועל "פתאל" אילת שהחל מהעונה הקרובה נושא בתואר המחייב השחקן הכי ותיק בליגה, מצטרף לפינת "זרעי קיץ" ומסביר כיצד הוא מכין את עצמו לפתיחת העונה, איזו עבודה נעשית בקיץ ומה ההבדל בגישה בין שחקן צעיר למבוגר יותר באופי ההכנה.

זרעי קיץ, כתבה מס' 1 - נתי כהן מסביר איך בונים סגל של קבוצה

היום שאחרי

כשאתה צעיר, ההכנה לעבודה בקיץ מתחילה עוד לפני סיום העונה. עד גיל 25, משהו כמו חודש לפני הפגרה כבר הייתי מכין תוכנית עבודה מסודרת: איך אני הולך להתאמן בקיץ, איפה, עם מי ועל מה. אני זוכר את עצמי כמה פעמים כבר באוטובוס חזרה מהמשחק האחרון – ולא משנה בכלל מה היה בו – מוודא את התוכניות למחר ושכלום לא השתנה.

המחשבה שלך כשחקן היא בראש ובראשונה: איך אני הולך להשתפר בקיץ הזה לקראת העונה הבאה. אם זה מבחינת חדר כושר, כמות האימונים או אלמנטים בכדורסל. מגיל 15-16 ועד היום אני עובד עם מאמן בשם אילן סלע, שעזר לי מאוד ומשנה לשנה התקרבנו יותר ויותר והוא הפך גם למעין יועץ. הוא עזר לי מאוד בקריירה, יש בינינו אמון שהולך שנים אחורה ובכל קיץ אני עובד איתו.

חופש

אחרי הרבה שנים שהייתי עובד בפגרה לא פחות קשה מאשר בעונה עצמה, נפל לי האסימון שהגוף גם צריך קצת מנוחה. כשהייתי בן 25-26, נסעתי לחופשה בארה"ב עם קית' ג'נינגס, ששיחק איתי בשטרסבורג ושיחק ברמות הכי גבוהות, מה-NBA ועד הצמרת של אירופה. הוא היה כוכב גדול מאוד בצרפת והופתעתי לראות שהוא לוקח חופש של ממש: אוכל ושותה מה שהוא רוצה, הולך לשחק עם חברים לא יותר מפעם-פעמיים בשבוע – ופשוט נהנה מהחופש.

רק אז הבנתי שאם יש חופשה, צריך וחשוב גם ליהנות ממנה. אחרי עונה קשה מבחינה פיזית, מנטלית ומקצועית, צריך לשחרר קצת. ירידה לטובת עלייה, כדי שאוכל לבוא אחר כך רעב לחדר כושר, לאימון אישי וכו'. מאז, אחרי סיום העונה אני לוקח שבועיים-שלושה חופש, שבהם אני שומר על כושר דרך כדורגל וטניס ורק לאחר מכן חוזר לכדורסל בהדרגה. זה היה שינוי דרמטי, כי במקום לעבוד פעמיים ביום כבר בתחילת הפגרה, אני ואילן עברנו לפעמיים-שלוש בשבוע של אימונים אינטנסיביים, כדי לשמר את הרעב ולא להגיע עם הלשון בחוץ לתחילת העונה.

כמובן שבקיץ שיש בו נבחרת, הכל מצומצם יותר ו"החופשה" היא לא יותר משבוע, לאחריה אתה כבר מתחיל להכין את עצמך לאימונים של הנבחרת. אני מבחינתי כל כך רציתי להוכיח את עצמי ולהיות שם בסגל הסופי, שלא היה סיכוי שאגיע לא מוכן. ברוב השנים כמעט לא הייתה לי מנוחה, כי הקבוצות ששיחקתי בהן בחו"ל סיימו את העונה שבועיים-שלושה אחרי הליגה בארץ. היום, כשאני כבר אבא לילדים ולא בנבחרת, חשוב לי לפנות זמן אליהם. בתחילת הפגרה נהנינו מהילדים, הטענתי מצברים והרגשתי מוכן לחזור לעניינים, רעב ונחוש כמו תמיד.

אימוני פתיחה

בהרבה מאוד שנים, לא הייתי בתחילת האימונים של הקבוצה, מכיוון שהם חפפו לפעילות הנבחרת. כשמגיעים לקבוצה בחו"ל, החבר'ה נפגשים פעם ראשונה בערב ובבוקר למחרת כבר מתחילים להתאמן פעמיים ביום בשיא הכוח. כשאתה מגיע לקבוצה חדשה, אתה לא מכיר אף אחד וחשוב לנסות לבלות ביחד, לצאת לארוחות משותפות ולשבת לדבר כדי ליצור חברותא ואווירה טובה מהרגע הראשון.

העונות שבהן הייתי מתחילת ההכנה בחו"ל היו בצרפת ובאיטליה. יש לזה יתרון גדול כי אתה שם מהרגע הראשון, מבסס את עצמך ויוצר קשרים טובים. החיסרון הוא שאתה עוזב מוקדם את הארץ וזה אף פעם לא היה לי קל.

תחילת עבודה

אני יכול להגיד שהאופי של האימונים הראשונים תלוי יותר במאמן ופחות במדינה או בקבוצה שאתה משחק בה. עם מאמנים מסוימים, ההתחלה הייתה מאוד קשה עבורי. פעם הגישה הייתה לבוא וישר להתחיל לרוץ – אימונים בים וכו' כדי להיכנס לכושר פיזי. היום הגישה משתנה, גם בשנים האחרונות שלי בחו"ל וגם היום בארץ, חושבים יותר ויותר להכניס אותך לעניינים תוך כדי משחקי כדורסל. פעם היית מבלה את תחילת ההכנה בריצה ובחדר כושר וכמעט לא נוגע בכדור במשך תקופה.

היום המחשבה היא אחרת, מתחילים עם משחקונים של 3 על 3 או 4 נגד 4, עובדים על דברים שחשוב למאמן להנחיל והאימונים קצרים יותר כדי להיכנס בהדרגה. אם שואלים אותי, העבודה על המגרש טובה יותר ומחברת יותר, אבל כל אחד והגישה שלו.

משחקי הכנה

כששיחקתי בחו"ל כזר, הרגשתי כמעט אותו לחץ בין משחקי ההכנה לבין משחקי הליגה. אתה צריך להוכיח את עצמך כל הזמן, מהרגע הראשון, לא להוריד הילוך ולשחק במחויבות גדולה כבר בטרום העונה. לי מבחינה אישית זה עשה טוב ועזר, גם אם בהרבה קבוצות ההתחלה לא הייתה טובה והתחלתי להראות את היכולת הרגילה שלי ככל שהתחברתי לחיים במקום, לעיר ולקבוצה.

יש שחקנים שמהאימון הראשון אתה רואה שהם משהו מיוחד. שיחקתי עם קייל היינס בפרימה ורולי באיטליה ולא היה ספק שיש פה משהו אחר. כנ"ל לגבי צ'אק אידסון בשטרסבורג ולא פלא ששניהם פרחו והמשיכו משם למקומות יפים.

לגבי התוצאות, זה שונה אצל כל מאמן ובכל סיטואציה. יש מאמנים שיבואו ויגידו שמה שחשוב להם זה הדרך, אבל אחרי שלושה הפסדים במשחקי ההכנה, כבר ידברו אחרת. בסופו של דבר, אתה תמיד רוצה לנצח, גם במשחקי האימון, כי הפסד לא עושה טוב לאף אחד, אפילו שכולם יודעים שזה לא אסון גדול. אני יכול להגיד שבארץ יותר רגועים במשחקי טרום העונה ופחות מתרגשים מהפסדים. אני חושב שזה בגלל שהמערכת סומכת על הישראלים ושבדרך כלל יש זר או שניים שכבר שיחק פה בליגה ואתה יודע מה תקבל.

טיפ לצעירים

חשוב להתאמן חזק בקיץ ולהשתפר. מילת המפתח היא להתאמן ולתכנן *נכון*, כדי להגיע מוכן מבלי שזה ייפגע רעב שלך. אני ממליץ לכל שחקן לעבוד יותר על הדברים ש"אין לו" מאשר לשפר את מה שהוא טוב בו. לא קל להכניס דברים חדשים, היו פגרות שניסיתי לעשות את זה ולא תמיד הצלחתי במידה שרציתי, אבל חשוב לנסות כדי להיות כמה שיותר טוב ומגוון.