''נשבעתי שלעולם לא אדרדר לעולם הפשע''

אחת המציאות הגדולות של העונה בכל הקשור להחתמת זרים היא ללא ספק הבאתו של אלאנדו טאקר למכבי קריית גת. הסקורר האמריקאי הוותיק, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-32, ירד מדו-ספרתי רק פעם אחת ומעמיד ממוצעים של 17.0 נקודות, 6.1 ריבאונדים, מדד 17.3 ולמעלה משתי שלשות למשחק ב-36% דיוק. למרות שהיא משחקת עם שלושה זרים בלבד, הצליחה העולה החדשה לנצח לראשונה העונה פעמיים ברציפות ולפתוח פער של נקודה מהפועל "הכשרה ביטוח" חולון שנלחמת איתה נגד הירידה.

אלאנדו ("כמו אורלנדו, רק עם האות איי בהתחלה, בדומה לכל שאר האחים שלי") פתח את העונה הנוכחית בנאנסי הצרפתית, בטרם הצטרף לקריית גת בנובמבר. "הליגה פה קשה מאוד", הוא מספר על ההתרשמות שלו עד כה, "דיברתי עם הרבה שחקנים שהיו פה בעבר והם מספרים שהיום הליגה תחרותית מאי פעם. שיחקתי לפני שנתיים נגד הפועל ירושלים ביורוקאפ עם אקדמיק סופיה (קלע 28 נקודות) והיא תמיד נחשבה לקבוצה חזקה, אבל גיליתי שחוץ ממנה וממכבי ת"א, יש פה הרבה קבוצות חזקות. כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה וכל משחק הוא קרב שקול".

טאקר קולע 17.0 נקודות למשחק, נתון דומה מאוד לאלו של פול דילייני (17.3 נקודות) ומרקו קילינגסוורת' (16.6 נקודות): "הסוד הוא שאין אגו בינינו. אני, מרקו ופול מספיק מנוסים להבין שהדבר היחיד שקובע הוא ההצלחה של הקבוצה. כשהביאו אותי ואת מרקו במהלך העונה, שינינו קצת את הסגנון של הקבוצה והבאנו הרבה ניסיון. מרקו מכיר את כל הקבוצות, המגרשים, המאמנים ואת האופי של הליגה כאן וגם לפול יש הרבה שנים כאן, שעוזרות לקבוצה שלנו מאוד".

מול אור סולומון. "כל משחק הוא קרב שקול" (צילום: לירון מולדובן)

אם אתם נחשבים ותיקים, איך אתה מקטלג את מאיר טפירו שכבר חצה את גיל ה-40?

"לא תמצאו עוד שחקן בן 41 שמשחק ברמה הזו, זה מראה איזה שחקן ענק הוא. אולי יש דברים שהולכים לאיבוד עם הגיל כמו המהירות והאתלטיות, אבל מאיר למד לחפות על זה עם איכויות אחרות. אחרי המשחק בגביע מול הפועל ת"א כולם דיברו על סל הניצחון, אבל הוא היה פשוט מדהים לאורך כל המשחק. אני לא קורא לו מאיר, אני קורא לו 'Legend' (אגדה). הוא מדהים בעיניי, יש לו הבנת משחק גבוהה מאוד והוא מנהיג אמיתי, שלא מפסיק ללמד אותך ולחלוק מהניסיון שלו, על המגרש ומחוצה לו. חוץ מזה, הוא בחור נהדר וחבר נהדר לקבוצה, זה חשוב יותר מכל הישג אחר בקריירה".

איך אתה מעריך את הסיכויים שלכם להישאר בליגה?

"אני כל הזמן מדבר עם השחקנים על החשיבות של להתייחס לכל משחק בנפרד ולהבין שאנחנו במלחמה על ההישארות. אסור לנו להסתכל רחוק מדי. חשוב שנשחק כמו קבוצה, כי עברנו לא מעט שינויים בחודשים האחרונים. הפציעה של רומרו אוסבי פגעה בנו מאוד, כי ביחד איתו התחלנו להרגיש טוב יותר כקבוצה והחיבור היה נהדר, לקח לנו זמן להתאושש מהמכה הזו".

טפירו. "הוא מנהיג אמיתי" (צילום: אלן שיבר)

***

אחד הרגעים הכי מרגשים של העונה היה בניצחונה של מכבי קריית גת על מכבי "ראנד מדיה" ראשל"צ. בנו של אלאנדו, שהיה בארץ בביקור עם אימו בתקופת החגים בארה"ב, רצה לראות את המשחק מקרוב וקיבל את תפקיד "הילד עם המגב" מתחת לסל. אלא שבמהלך האחרון של המשחק, טאקר האב סחט עבירה, נפל לא טוב והתקשה לקום. טאקר הבן פרץ בבכי קורע לב, שלא נעצר גם כשאלאנדו התאושש וקלע את הזריקה המנצחת מהקו.

"הוא נבהל כי אני לא חושב שהוא אי פעם ראה אותי עם הבעה של כאב", משחזר הפורוורד, "אתה יודע איך זה אב ובנו, הוא חשב שאני בלתי פגיע וזה לא היה קל בשבילו לראות אותי ככה. לא נורא, הסברתי לו אחר כך שקורים דברים כאלו לפעמים והניצחון עזר לו להשיב את החיוך. לצערי, הוא ואימו באו רק לתקופה קצרה, הוא היה צריך לחזור למסגרת והיא לעבודה שלה בשיקגו".

כשטאקר מדבר על המשפחה שלו, הטון משתנה. הוא ואחיו נולדו וגדלו ברחובות הקשוחים של ג'ולייט, עיר במרחק של כשעה נסיעה משיקגו שבמשך שנים רבות סבלה מתדמית רעה ואחוזי פשיעה גבוהים מאוד. עד 2002 אחד מהמבנים המפורסמים ביותר בג'ולייט היה בית הכלא שלה, ש"כיכב" בסרט "האחים בלוז" ובעונה הראשונה של "נמלטים".

"מאוד לא קל לגדול במקום כזה באווירה של סמים, אלכוהול וכלי נשק רבים", משחזר אלאנדו, "כדי לברוח מזה, צריך אישיות חזקה כי הכי קל זה להישאב פנימה לעולם הפשע. גדלנו בסביבה של מקרי רצח וסמים, אבל כשאתה יוצא מזה, אתה מעריך את החיים יותר. לא הייתי רוצה לגדול אחרת, כי זה בנה לי מנטליות חזקה, של אנדרדוג, וזה מצחיק כי נתי כהן תמיד מדבר על 'להיות אנדרדוג על המגרש'. מעולם לא שתיתי או עישנתי שום דבר כי עשיתי ברית עם אחיי ונשבענו שאף פעם לא נידרדר לעולם הזה".

טאקר ויוני ניר. "מעולם לא שתיתי או עישנתי שום דבר" (צילום: לירון מולדובן)

***

לפני פחות מעשור, טאקר היה אחד השמות הכי גדולים של כדורסל המכללות, כאשר חלף על פני מייקל פינלי והפך למלך הסלים של אוניברסיטת וויסקונסין בכל הזמנים עם 2,147 נקודות. "הייתי חלק ממחזור הגיוס הראשון של המאמן בו ראיין", הוא מספר, "בתקופה שלו הפכנו את וויסקונסין מקולג' של פוטבול לקולג' שידוע גם בשל תוכנית הכדורסל שלו. נהניתי מאוד שם, שיחקתי עם שחקנים נהדרים והיה לי את הכבוד לשחק תחת אגדת כדורסל כמו ראיין. לצערי, יוטיוב התחיל להיות פופולרי רק בסוף הקריירה שלי, אז אפשר למצוא יחסית מעט קטעים שלי...".

הוא נבחר במקום ה-29 בדראפט 2007 על ידי פיניקס סאנס, בה שיחק במשך שתי עונות וחצי: "פיניקס נהנתה מחבורה של שחקנים מעולים באותו זמן: שאקיל אוניל, סטיב נאש, אמארה סטודמאייר, שון מריון, גרנט היל, בוריס דיאו, ראג'ה בל וג'ייסון ריצ'ארדסון. מבחינתי, זו הייתה ברכה וקללה: מצד אחד שיחקתי לצד אגדות, אך מצד שני היה קשה מאוד לקבל דקות בגלל העומק והאיכות של הסגל. למרות זאת, התקופה שלי בפיניקס הייתה מדהימה ולעולם לא אשכח אותה".

נתקלנו לא מזמן בסרטון קצר בבימויו של סטיב נאש, שבו כיכבת לצד שאקיל אוניל.

"אני תמיד מנסה להביא אנרגיות חיוביות לקבוצה ובסאנס כל הזמן נחשבתי לאחד הבדרנים של הקבוצה. שאק הוא כמובן בדרן מלידה, טיפוס מיוחד מאוד, שכל הזמן עסוק במתיחות ובחיפוש דרכים להצחיק אותך. אחרי אחד האימונים, סטיב נאש אמר שהוא חייב לצלם אותי ואת שאק, כי אנחנו כל הזמן מצחיקים אותו. כתבנו תסריט קצר בזריזות וצילמנו, זו הייתה חוויה נהדרת. שאקיל הוא חבר נהדר לקבוצה, הוא דאג מאוד לרוקי'ס ולקח אותי תחת כנפיו. עם כל הבדיחות שלו, הוא שומר על רצינות בדברים החשובים ומחוץ למגרש תמיד דאג שנהיה מרוצים ונרגיש טוב. בניתי שם מערכות יחסים מחוץ למגרש שיחזיקו לנצח, עם גרנט וסטיב אני עדיין בקשר מדי פעם".

שיחקת כמעט בכל העולם עד היום וחצית את רוב אירופה. איך החיים בישראל?

"קיבלו אותי פה יפה מאוד. מרקו אומר כל הזמן שזו מדינה נהדרת לשחק בה וגם אני חושב ככה. אני אוהב מאוד לטייל בעולם ולספוג תרבויות שונות. אני מרגיש מבורך שיצא לי לשחק בכל כך הרבה מדינות, זה נותן לי פרספקטיבה שונה על החיים. אי אפשר לדבר מספיק על ההיסטוריה של ישראל, זה פשוט דבר מדהים ואני משתדל לספוג כמה שיותר. בגלל הצורה שבה גדלתי, חשוב לי לראות סוגים שונים של חיים ותרבויות, כך שגם שאחרי שאפרוש מכדורסל, אשאר עם זיכרונות בלתי שגרתיים. אני מאוד מעריך את האפשרויות שנתן לי הכדורסל".