מסעה של טבעת האליפות למלחה

<P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN lang=HE><?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p><FONT size=3 face="Times New Roman"></FONT></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p></o:p></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><STRONG>שלומי פרי בבלוג מיוחד על חוויותיו מפיינל פור 2009 ולפתיחה: סיפור המסע ההזוי של טבעת האליפות ממשרדי המנהלת לאולם במלחה</STRONG></SPAN></P><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><STRONG><EM>צילומים: חיים צח</EM></STRONG></SPAN></P></SPAN> <P><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>לפני כחצי שנה חציתי את המתרס ועברתי לעבוד במנהלת ליגת העל בכדורסל. בפגישות שקדמו להצטרפותי למנהלת אף אחד לא הזהיר אותי מטירוף הפיינל הפור שמגיע בלי הודעה מוקדמת בכל חודש מאי למשרדי המנהלת. לא אספר לכם על הישיבות הארוכות שדנות בכל פרט ופרט באירוע, על טירוף הכרטיסים והקרדיטציות וגם לא על השעות הארוכות בחיפוש אחר טריוויה מעניינת לחוברת הפיינל הפור המושקעת, אבל הנה סיפור קטן שימחיש את השגעון. <o:p></o:p></SPAN></P> <P></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>כירושלמי שבחבורה נודבתי לדאוג לכך ששחקני הפועל ירושלים יצטלמו עם טבעת האליפות לצורך צילומי יחצנ"ות לפיינל פור. אלא שבאותו יום הגיע כבוד האפיפיור בנדיקטוס לירושלים ומתוך חשש שלא אגיע בזמן, החלטתי לקחת את הטבעת ואת עצמי ולנסוע למלחה ברכבת ישראל. שכחתי רק דבר אחד, שהטבעת שוויה 3000 דולר ואוי לי ולעצמותיי אם אאבד אותה. <o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><BR></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>ברגע שקיבלתי את הטבעת לידי, הבנתי שעשיתי טעות חמורה. כובד האחריות שיבש את דעתי. הכנסתי את הטבעת לתיק בידיים רועדות ויצאתי למשימה. עד עזריאלי הכל עבר בשלום, אבל שם, בקניון בדרך לתחנת הרכבת, הרגשתי שכל מי שעובר ברדיוס של מטר ממני, עושה זאת על מנת לכייס אותי. הנחתי יד כבדה על התיק, כדי למנוע כל נסיון כזה ובצעדים מהירים הגעתי לתחנת הרכבת, פתחתי את התיק בחשש ונשמתי לרווחה, הטבעת שם. <o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><BR></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>אחרי מספר דקות הגיעה הרכבת ואז החל הסיוט האמיתי. ההידחקות פנימה בינות לכל הגנבים והשודדים עוד עברה בשלום אבל בספסל שלידי ישב חייל עליז שלאורך כל הנסיעה נראה לי שישמח למכור את טבעת האליפות ב -</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" dir=ltr>EBAY</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN> ולעשות משכורת צבאית שנתית בשתי דקות. העייפות השתלטה עלי לאורך הנסיעה האיטית לירושלים, העיניים החלו להעצם מעצמן, אבל עצם המחשבה שטבעת האליפות 2009, העשויה זהב טהור ואמורה להגיע לידיו של קרלוס ארויו או דורון פרקינס, או אולי טימי באוורס, תגיע לאתר מכירות באינטרנט, לא נתנה לי מנוח. </SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>דמיינתי את טקס חלוקת הטבעות ואת המבוכה שפורצת על במת החלוקה כשמסתבר שחסרה טבעת בשביל קרלוס </SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>ארויו. זה אפילו עלול לגרום למשבר ביחסים הדיפלומטיים בין ישראל לפורטו-ריקו ואני אהיה האחראי הבלעדי לכך. אבל העייפות עשתה את שלה והרגשתי שאני יכול להרדם בכל רגע.. מה עושים?<o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><BR></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>בהחלטה של רגע, הוצאתי את הקופסה של הטבעת מהתיק, שלפתי את הטבעת מתוכה וענדתי אותה על אצבעי, ככה, אמרתי לעצמי, לכל היותר יגנבו לי את התיק, אבל את הטבעת אף אחד לא יוכל להוציא לי מהאצבע. כאן התגלתה בעייה אחרת, זאת טבעת שעוצבה לאצבעות של כדורסלנים, רחבה וגדולה והאצבעות שלי, מה לעשות, נועדו להקשה על מקלדת ובעיקר להחזיק שלט, או מקסימום סכין ומזלג, לא יותר מזה, הטבעת שטה על הקמיצה שלי, חופשייה ומאושרת, יכולה ליפול בכל תנועה לא מחושבת. החזרתי אותה לקופסתה ולתוך התיק ואת התנומה המיוחלת, עליה כל כל כך בניתי, החלפתי בהרהורי אימה חדשים על תאונת רכבת, ואיך במקום להתאבל על אובדני הכואב, מחפשים כולם את הטבעת בין שברי הרכבת. </SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE></SPAN><BR></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal align=center><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><IMG border=1 hspace=0 alt="" align=baseline src="http://www.bsl.org.il/pics/2007/articles/ring2.jpg"></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal align=center><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><STRONG><EM>טבעת האליפות של H.STERN</EM></STRONG></o:p></SPAN></P><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><BR></P></o:p></SPAN> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>סוף סוף הרכבת הגיעה למלחה (בזמנו גדלתי על המיתוס שרכבות עושות טווווו טוווווו קופצני כשהן מגיעות לתחנה, זה כבר לא קיים וחבל). מונית לא היתה בנמצא ואני עשיתי חישוב קטן, תחנת הרכבת נמצאת במלחה, אולם מלחה נמצא במלחה, כמה רחוק זה כבר יכול להיות, אלך ברגל. אחרי חצי שעה של הליכה, כל הדרך בעלייה קשה ומייגעת, הגעתי מזיע ועצבני לאולם. <o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><BR></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>סשן הצילומים נקבע לשעה 17:30, בשעה רבע לשש הצלם עוד לא הגיע, בבירור מהיר מתגלה שסגרו את כל הכבישים באיזור והוא נוסע על המדרכה בדרכו לאולם. בשעה חמישה לשש הצלם הגיע, אבל עומאר סניד וטימי באוורס, שניים שאי אפשר בלעדיהם כשמדובר בצילומי טבעת אליפות, נעדרים. </SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>השניים, מסתבר, תקועים עמוק בפקקים, ובניגוד לצלם הלא מתורבת שלנו שחצה פסים לבנים ועלה על מדרכות, הללו אזרחים שומרי חוק ועומדים כמו כל ירושלמי טוב, חסרי אונים בפקק. <o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><BR></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>בינתיים החלו שאר השחקנים לענוד את הטבעת בזה אחר זה ולעשות פוזות מרשימות למצלמה, עד שהגיע תורו של טורין פרנסיס. האיש מסתבר, חמוש בכף יד הכי גדולה שראיתי בימי חיי והטבעת ששטה על האצבעות שלי, לא הצליחה להידחק על שום אצבע של פרנסיס מלבד הזרת וגם זה רק אחרי שאני והצלם משכנו אותה בכוח במעלה האצבע עד אמצעה, שם היא נעצרה בלי ניע, כפי שתוכלו לראות בתמונה הבאה רבע שעה לקח לנו לחלץ את הטבעת מהאצבע של פרנסיס, רק סיוע של טרוויס ווטסון עזר.</SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE></SPAN><BR></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal align=center><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><IMG border=1 hspace=0 alt="" align=baseline src="http://www.bsl.org.il/pics/2007/articles/ring3.jpg"></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><BR></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>סוף טוב, הכל טוב, שני הנעדים הגיעו, התלבשו, דיגמנו את הטבעת עם חיוך נון שלנטי (ראיתם פעם ישראלי שמחייך אחרי שעה וחצי בפקק?) והצטרפו לאימון קבוצתם. מאושר וטוב לבב, מיהרתי לכיוון היציאה, מישהו צריך לקחת את הילדים למדורה, בעודי עולה במדרגות ביציע, שמעתי את הצלם קורא לי. "הלו, שכחת את הטבעת". ירדתי חזרה, לקחתי את הטבעת כשחיוך שלו על פני, להסתיר את ההיסטריה, וטסתי הביתה.</SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><BR></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>בהמשך הלילה, הטבעת הספיקה להישכח על ידי גם באוטו, בזמן שלקחתי את הילדים לצלות מרשמלו באש. בסביבות 2 בלילה, התעוררתי שטוף זיעה כשנזכרתי שהיא עדיין באוטו. למזלי מגיפת גניבות הרכב במושב דילגה על המאזדה הישנה שלי והטבעת שכנה לבטח בתיק ליד המושב הקדמי. <o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><o:p><BR></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE>בבוקר, כשהגעתי למשרדי המנהלת, עוד לפני שהעברתי את כרטיס הנוכחות ועוד לפני שאמרתי שלום, מיהרתי להחזיר את הטבעת חזרה למקומה בכספת המנהלת. קרלוס ארויו יכול להיות רגוע, הטבעת שלו מחכה לו שם. </SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE></SPAN><BR></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal><SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang=HE><STRONG><EM></EM></STRONG></SPAN><BR></P>