קצת נחת מהילדים

<P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif"><STRONG>קצת נחת מהילדים</STRONG></FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">ניצחון יפה, הא? אין ספק שמבחינת עירוני רמת גן ומשפחתה המורחבת, העולם הוא מקום טוב יותר לחיות בו היום. צער שלושת השבועות האחרונים נגוז לו ודומה שההשוואה המתבקשת כרגע, במיוחד אחרי שבוע האימונים האחרון, היא זו שמתייחסת לאימון קבוצת כדורסל כאל גידול ילדים. הנה מה שקרה: בצמד המילים הבומבסטיות "הכנה טקטית", מסתתרים בעצם הצבת גבולות, הגדרת חוקים, ומשובים חיוביים ושליליים לשמירת או אי שמירת החוקים. "פינת העונש", אם תרצו, הוא הספסל (או המטוס הביתה). בקלישאה "אופי של קבוצה" תמצאו ערכים, עבודה קשה, התמודדות עם משברים והצלחות. במשפט "הבנת נפש השחקן" מסתתרים שינויים בגוף, רצון להיות נאהב, קבלה של אדם כמו שהוא וגם לדעת מתי לשחרר. כן, עוד לפני המצאת הסופר נני וספרי ההדרכה להורות מושלמת, מאמני הכדורסל היו שם, חוו את זה על בשרם, מהוצאת השיניים של בניית הקבוצה, דרך מרד גיל הנעורים של משברים בעונה ארוכה, ועד לטקס סיום אוניברסיטה/צבא/השלם את החסר של עונה שענתה על הציפיות. לכן, מאמן שחפץ חיים, אל לו לסמוך על הכוונות הטובות של שחקניו.</FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">כי לכל השחקנים יש כוונות טובות. כולם רוצים להצליח, כולם רוצים לנצח. אבל ילדים, גם כאלה שעברו את גיל ה-30, צריך ללמד. לילדים צריך להראות. לילדים צריך להבהיר בצורה ברורה מה מותר ובעיקר מה אסור. בגלל זה שחקנים רק מאוכזבים מהפסדים אבל מאמנים מתוסכלים מהם. לכן שחקנים רק שמחים כשמנצחים, אבל מאמנים גאים בניצחונות.</FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">אז כן, בכך שצוות האימון שלנו התייחס אלינו כמו אל ילדים קטנים שצריך להסביר להם, לא בהתנשאות ולא בכעס אלא בקול סמכותי וברור, מה צריך לעשות - זה מה שניצח לנו את המשחק מול ירושלים. זה התחיל מהתנהגות שלילית שלנו, בהפסד מול אשקלון. זו היתה נקודת שפל. אז אמרו לנו - לא ביקשו או הציעו אלא דרשו - שכדי לפצות על כך, יש רק דרך אחת: ניצחון על ירושלים. המטרה סומנה. עכשיו היה צריך להראות דרך, כי ילדים גם צריכים כלים, לא רק סיסמאות. ההכנה הטקטית הייתה מפורטת מהרגיל, והתחילה כבר באימון של יום רביעי, בניגוד לשבועות קודמים, שהחלה בימי שישי. הווידאו ולימוד התרגילים של ירושלים נטחן באימון של יום חמישי, וחזר ונטחן בשישבת. הנה הנקודות הקריטיות ההגנתיות, הנה ההתקפיות, תוסיפו לב, רצון ונשמה, צאו לדרך ותחזרו עם קרקפת.</FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">ההתייחסות הזו לא מבטיחה ניצחון בכל משחק אבל היא כן מבטיחה סיכוי בכל משחק. זה ההסבר לפרץ השמחה בסוף המשחק. הילדים עמדו במטרה. הם הוכיחו לעצמם שהם מסוגלים. הם התחייבו למשימה ועמדו בה. הם הביאו קצת נחת. רק שיהיו בריאים.<BR><BR><BR><STRONG>בינתיים, בעולם האמיתי</STRONG></FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">את שמות שחקני נבחרת ישראל בכדורגל שבילו עם נערות ליווי לפני המשחק מול דנמרק, עד היום לא פירסמו. אם שחקן ישראלי היה נוהג בצרפת כמו שלטענת הנהלת ירושלים נהג מרקוס סלוטר, גם אז היו מפרסמים את שמו? אבל מבלי להיכנס לויכוח מי צודק, סלוטר או הנהלת ירושלים, מדובר בתסריט הגרוע ביותר מבחינתו של שחקן זר. מבחינתם של שחקנים רבים, בסלוטר בוצעה (סליחה על משחק המילים המתבקש) שחיטה לא כשרה. לא ברור למה לא נעשה כאן שימוש במכבסת המילים הידועה המדברת על אי התאמה בין השחקן למועדון. </FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">כבר היו בארץ שחקנים זרים שידעו את שמם הפרטי של כל הברמנים בתל אביב (וירושלים, כל השלושה), סוחר הסמים הקלים היה בחיוג המהיר של הסלולרי שלהם, ובתולה היה מבחינתם רק סימן אסטרולוגי. אבל כשהם סיפקו את הסחורה, כולם, כולל ההנהלה שלהם, בחרו להביט הצידה, למעלה, אחורה, העיקר שמנצחים. זה גם בסדר.</FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">חייו של השחקן הזר האמריקאי בישראל הוא לונה פארק אחד גדול. כיף ושעשועים. מרביתם אחים זה לזה. אבל עכשיו סלוטר צריך להוכיח שאולי יש לו אחים, אבל אין לו אחות.</FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif"><STRONG>בינתיים, בעולם הריאליטי</STRONG></FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">אני די בטוח ששיחת היום בחדרי ההלבשה של הרבה קבוצות ביום ראשון בבוקר היתה הופעתו המונומנטלית של יואב בר בתוכנית "הישרדות" בערוץ 10. נאמר רק זאת: מי שלא באמת מכיר את בר לא יכול היה להינות מהתוכנית הנאה מושלמת כמו אלו שמכירים אותו. אורי שלף, חברו הטוב וגם מאמנו בהפועל אוסישקין, הבהיר לערוץ הספורט שעכשיו עם ישראל רואה מה עובר עליו בכל אימון. מסתבר שלהעביר עונה עם בר זה גם סוג של הישרדות.</FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">* דורון קרמר, פאוור פורוורד בן 34 , משחק העונה בעירוני רמת גן.</FONT></P> <P><FONT face="Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif">* פורסם ב"גלובס" ב-17 בדצמבר 2007</FONT><BR></P>