''אני מאוד אוהב את החיים בישראל, מצאתי בית שני''

סטו דגלאס רק בן 26, אבל כבר צבר לא מעט חוויות בשלוש שנותיו בארץ: עונה מלאת עליות ומורדות עם הפועל גלבוע/גליל ששיחקה באותה שנה גם בליגה הבלקנית, שנה אחת בליגה הלאומית עם הפועל עפולה שנאבקה על העלייה ובעונה שעברה מאבק הישרדות לא קל עם מכבי קריית גת, שהצליחה להבטיח את מקומה בליגת ווינר סל ממש במחזור האחרון.

"זו הייתה אחת העונות הכי מטורפות שחוויתי", מספר דגלאס בראיון לאתר המנהלת, "הרגשנו לחץ גדול מאוד להישאר בליגה וזה נתן לנו דרייב גדול לאורך כל העונה. נהניתי מאוד לשחק לצד כל החבר'ה הוותיקים שהיו לנו בקבוצה – טפירו, קילינגסוורת', טאקר, דילייני ואחרים. הם יודעים מה זה להתמודד עם לחץ בכל הרמות ואני חושב שהם עזרו לנו מאוד להתמודד ולהישאר בליגה בסופו של דבר".

הגארד המוכשר (1.91 מ') הפך לשחקן חמישייה קבוע בשלהי העונה ובקושי ירד מהפרקט במחזורי הסיום. הוא הבריק בניצחון הגדול על הפועל ירושלים עם 14 נקודות ללא החטאה, קלע 15 נקודות וארבע שלשות מול מכבי חיפה וסיים עונה יפה מאוד מבחינה אישית עם 7.6 נקודות וכמעט שתי שלשות ב-40% דיוק.

לא הרבה אחרי סיום העונה חתם דגלאס בקבוצתו הרביעית בישראל, עירוני נהריה, ואם שואלים אותו, בכלל לא היה לו ספק שהוא נשאר בארץ. "אני בהחלט יכול להגיד שמצאתי בית שני בישראל", הוא מספר, "אני ואישתי מאוד אוהבים את החיים בארץ ואת האפשרויות שהמדינה הנפלאה הזו סיפקה לנו".

לפני כן שיחקת גם בליגה השנייה בספרד. הרגשת הבדל גדול בין החיים שם לכאן?

"השנה בספרד הייתה חוויה שונה מאוד מבחינתי, אבל חלק גדול מהשוני נובע מהעובדה שגרתי בפמפלונה. זו עיר עם הרבה היסטוריה, שלא בדיוק מזכירה את ברצלונה או מדריד. לא תיתקל שם בהרבה דוברי אנגלית ובאופן כללי אין שם עניין בתרבות האמריקאית כמו שיש בישראל. אם שואלים אותי, ישראל היא אחד המקומות הכי נוחים עבור אמריקאים להתאקלמות".

ומבחינת כדורסל?

"יש שוני, אבל לא גדול מאוד. בקבוצה שלי שיחקנו הרבה יותר מהלכי פוסט אפ ממה שנהוג לראות בישראל והרבה מהלכים של חסימות הרחק מהכדור. זה אולי היה הדבר שהכי הייתי צריך להסתגל אליו בכדורסל הישראלי. המודל שלי לחיקוי היה רג'י מילר ובנערותי עבדתי הרבה על יציאה מחסימות כמוהו. בספרד הייתי צריך לעבור על חסימות כדי להגיע לזריקה שלי, וקבוצות רבות מלבדנו בליגה הריצו מהלכים דומים. מן הסתם עזר לי שהרבה קבוצות ניסו לחקות את מה שברצלונה עשתה בזמנו עם חואן קרלוס נבארו, בניסיון להתיש את היריבות שנאלצו לרדוף אחריו במשך 24 שניות. בישראל רואים הרבה פחות מהלכים כאלו".

חזרת בעונה שעברה לליגה הבכירה אחרי שנה אחת בהפועל עפולה. הרגשת הבדל גדול בין צמרת הליגה הלאומית לתחתית ליגת ווינר סל?

"ההבדלים בין הליגה הראשונה לשנייה בישראל גדולים מאוד, אם זה בגילאי השחקנים, היכולות שלהם או אפילו הגדלים. אי אפשר ממש להשוות. אני יודע שהיו כמה קבוצות מהלאומית שניצחו בגביע המדינה קבוצות מליגת העל, אבל במשחק אחד כידוע הכל יכול לקרות. כששיחקתי בעפולה הובלנו על מכבי ת"א ברבע הראשון בגביע המדינה וחשבתי שנוכל להישאר צמודים כל המשחק, אבל מהר מאוד התברר לי שמדובר באשליה. הליגה השנייה היא מקום נהדר לפתח שחקנים. אני לא יכול לומר שלרדת לשחק בליגה השנייה היה משהו שחלמתי עליו, אבל אותה עונה בעפולה עזרה לי מאוד למצוא מחדש את המשחק שלי והביטחון שלי".

תמונה למזכרת עם פרמאר. "אחת העונות המטורפות שחוויתי" (צילום: אלן שיבר)

חזרת לשתף פעולה בקריית גת עם דשון סימס, ששיחק איתך גם בקולג' ובגלבוע/גליל. באחד המשחקים העונה אפילו ראינו כמה אוהדים עם חולצות של מישיגן שבאו לעודד אתכם.

"האמת היא ששני הדברים קרו לגמרי במקרה. אישתי למדה באוניברסיטת מישיגן בזמן שאני למדתי שם, ואחד המרצים שלה, פרופסור מארק רוזנטראוב, הביא תלמידים ממישיגן ארצה כחלק מאחד הקורסים. אישתי ומארק עדיין בקשר, היא הזמינה אותו ואת התלמידים וזו הייתה חוייה נפלאה. לגבי דשון, בכל פעם ששיחקתי איתו זה קרה במקרה. לא היינו יכולים לתכנן את זה כמובן, אבל היה כיף גדול לשתף איתו פעולה שוב ושוב".

זכית לשחק לצד אחד השחקנים האגדיים בתולדות הכדורסל הישראלי בעונת הפרישה שלו.

"הדרך שבה מאיר טפירו הצליח לשמור על התכונות שמאפיינות את הכדורסל שלו עד סוף הקריירה היא פשוט מדהימה. ברור שכל אחד יאבד מהאתלטיות שלו בגיל 40, אבל היה מאוד מרשים לראות את המהלכים והזריקות שהוא הצליח לייצר. למדתי הרבה מהעונה בה שיחקתי לצידו ובעיקר מההתמודדות מולו באימונים. אני חושב שהוא יכול להצליח מאוד כמאמן בליגה. הוא מכיר את המשחק מהצד של השחקנים וזה דבר חשוב מאוד בעיניי. יכול להיות שהוא יצליח כבר מהיום הראשון, אבל גם אם לא, מגיעים לו ימי חסד כי זה לא קל לעשות את המעבר הזה".

עד כמה העובדה שנהריה תשחק באירופה בעונה הבאה שיחקה תפקיד בהחלטה שלך לחתום בקבוצה?

"היא השפיעה, בהחלט. זו הזדמנות נהדרות עבורי ועבור נהריה. אני מקווה שלאורך הקריירה שלי כאן אוכל לשחק כמה שיותר בגביעי אירופה. העונה בכדורסל האירופי ארוכה כמעט כמו ב-NBA, רק עם הרבה פחות משחקים וזה אומר שיש המון אימונים באינטנסיביות גבוהה. זה לא משהו שאתה רגיל אליו ואני יכול להגיד שמדובר באחת ההתאמות הכי קשות לאמריקאים שמגיעים מהקולג', כי ברוב תוכניות הכדורסל בארה"ב זה לא ככה. מתרגלים לזה כמובן, אבל אין שחקן שיגיד לך שהוא מעדיף להתאמן מאשר לשחק. מבחינתי, זה יהיה כיף גדול לשחק פעמיים בשבוע".

עם סימס. "כיף גדול לשתף איתו פעולה שוב ושוב" (צילום: עודד קרני)

***

כשהוא לא עובד על הקליעה שלו, דגלאס רואה המון כדורסל. ובעיקר מצייץ המון על כדורסל ואפילו מקליט פודקאסטים בהם הוא מדבר, ניחשתם נכון, על כדורסל. כשאנחנו מבקשים ממנו לתמצת את הציוצים הרבים שלו במהלך סדרת הגמר ב-NBA לכמה משפטי סיכום, הוא צוחק ואומר שזה בלתי אפשרי מבחינתו. "האמת? אני לא חושב שאני יכול לתת ניתוח קצר למה שראינו בסדרה", הוא ממשיך בהתלהבות, "ראינו סדרה מדהימה והיסטורית מכל כך הרבה בחינות. אני חושב שהקאמבק מפיגור 3:1 והעובדה שהביא לקליבלנד אליפות סוף סוף מבססת את מעמדו של לברון ג'יימס כאחד הגדולים בכל הזמנים בעיני אנשים רבים. אף פעם לא ראיתי אותו כל כך נרגש, דרוך ומוכן כמו לפני הגמר השנה. אני יודע שהרבה אנשים התבאסו מההפרשים הגבוהים ברוב הסדרה, אבל לדעתי הכדורסל היה מדהים גם שם. נהניתי מההתאמות הרבות שהמאמנים עשו בין המשחקים. וכמובן, מהחסימה הגדולה בתולדות ה-NBA בסוף משחק 7".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני בהחלט רואה את עצמי משחק כאן בישראל. למעשה, אלא אם כן אסבול מאיזו פציעה גומרת קריירה או שהפייסרס יתקשרו להציע לי את עמדת הג'נרל מנג'ר (תמסרו להם שאני זמין בטלפון), אני בטוח שאהיה כאן. אני מרגיש שיש עוד הרבה דברים שאני רוצה להשיג בקריירת הכדורסל שלי ואני מקווה שהיא תהיה ארוכה ככל שניתן. אין לי שום כוונה רק לתפוס כמה חוויות מישראל ולחזור הביתה".

אתה רואה את עצמך נשאר לגור כאן אחרי הפרישה?

"ישראל היא מקום נהדר לחיות בו גם אחרי שפרק הכדורסל בחיי ייגמר. עם זאת, קשה לי לראות את עצמי חי כל כך רחוק מהמשפחה שלי. אני גם די בטוח שאמא שלי תהרוג אותי אם לא אחזור לגור בארה"ב בתום הקריירה".

וחוץ מהעבודה בפייסרס, איזה חלומות יש לך לעתיד?

"יש לי כאמור עוד המון מה להשיג בקריירת המשחק שלי ואני חולם על הישגים שיתאפשרו רק אם אמשיך לשחק זמן רב. אחרי שאפרוש, אשמח מאוד להיכנס לתוכנית רדיו על ספורט או משהו בסגנון. יש לי המון מה להגיד על כדורסל ועל איך שאנחנו צורכים ספורט באופן כללי, ככה ש-140 תווים בטוויטר לא בדיוק יספיקו לי. כבר היום יש לי פודקאסט משלי, "Afternoon Nap Pod", בו אני מדבר על כדורסל לכל מי שרוצה לשמוע".

לסיום, מה הציפיות שלך מהעונה הקרובה עם עירוני נהריה?

"מצטער מראש, אבל אני חייב ללכת על התשובה המשעממת והצפויה: להשיג כמה שיותר ניצחונות. נהריה עשתה עונה רגילה גדולה לפני שנה ונעצרה בפלייאוף אחרי מספר הפסדים צמודים מאוד. אני מקווה שנוכל לשחזר את ההצלחה של העונה הרגילה הקודמת ולקחת אותה איתנו לפלייאוף. באופן אישי, אני מקווה להמשיך להשתפר ולעשות מה שהקבוצה תבקש ממני. כל שנה היא אחרת. קורי קאר אמר לי לפני כמה שנים שאתה תמיד צריך להיות מוכן להתאים את עצמך לקבוצה והמאמן שאתה משחק עבורם, כי כל אחד רואה את המשחק אחרת. זו עצה שממש לקחתי לתשומת ליבי ואני משתדל ליישם אותה".

לצד טפירו. "למדתי ממנו הרבה" (צילום: לירון מולדובן)