להוריד את הכובע בפני דיוויד בלאט

<P>שרון קינן</P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt" dir=rtl class=MsoNormal><B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; COLOR: red; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE>ארצות הברית – אנגולה 66:121<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></SPAN></B></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt" dir=rtl class=MsoNormal><B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE>1.</SPAN></B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE> גם ניצחון ב-55 הפרש לא יגרום למישהו בנבחרת ארצות הברית למעוד ולשחרר איזו הצהרה חריגה. אמרו להם לסתום את הפה והם מתנהגים כמו ילדים טובים. שחס וחלילה אף אחד לא יגיד שהם מזלזלים. יותר מדי רגעים כואבים בטורנירים בינלאומיים היו הרי חייבים לגרום לסוג כלשהו של הפקת לקחים. אז מחוץ למגרש הם עברו את המבחן, אבל עליו מסתתרים עדיין סימני שאלה. אנגולה - אותה נבחרת שהייתה אתמול על הפרקט בזמן שהם עסקו בשיפור ממוצעים - היא היריבה הגרועה ביותר שהם היו יכולים לקבל בשמינית הגמר, בשל חוסר היכולת המוחלט שלה ללמד את האמריקאים רבע דבר על עצמם לקראת ההמשך. בסופו של יום, מתוך שישה משחקים, ארצות הברית הייתה קרובה להפסיד רק פעם אחת – הפעם היחידה בטורניר שהיא פגשה נבחרת עם גבוה משמעותי (ברזיל, טייאגו ספליטר). בפעם הבאה זה יקרה רק בחצי הגמר, שם היא צפויה להיפגש עם ברזיל, ארגנטינה או ליטא – שלוש נבחרות עם בשר מתחל לסל. השאלה היא אם עד אז האגו האמריקאי, זה שלא בא לידי ביטוי בהצהרות בתקשורת, אלא מתפרץ בחדר ההלבשה אחרי ניצחונות ב-55 הפרש, ישאר מרוסן.<o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt" dir=rtl class=MsoNormal><B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE>2.</SPAN></B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE> מספיק לקרוא מה שאמר מאמן ארצות הברית בכבודו ובעצמו, מייק ששבסקי, אחרי הניצחון אתמול בשביל להבין עד כמה החשש משאננות בולט אצל האמריקאים. לא נגענו: "אנחנו לא נבחרת בלתי מנוצחת. אין אף אחד במדינה שלנו שיש לו יותר כבוד לכדורסל העולמי ממני. יש כל כך הרבה קבוצות ושחקנים מצוינים. אנחנו יודעים שאפשר לנצח אותנו, אבל אין בזה שום דבר רע. היינו צריכים להיות במיטבנו ויכול להיות שזה יהיה מספיק בשביל לזכות בטורניר". כן, זה היה מאמן נבחרת ארצות הברית בכדורסל שאומר שיכול להיות שנבחרתו תזכה בטורניר. יכול להיות.<o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt" dir=rtl class=MsoNormal><B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; COLOR: red; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE>רוסיה – ניו זילנד 56:78<o:p></o:p></SPAN></B></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt" dir=rtl class=MsoNormal><B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE>1.</SPAN></B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE> להוריד את הכובע בפני דיויד בלאט. פחות על הניצחון אתמול מול ניו זילנד ויותר על המקום השני בשלב הבתים שאפשר לנבחרת רוסית מוגבלת מאוד ופצועה להגיע בסופו של דבר לשמונה הגדולות בעולם. אם לא יקרה משהו יותר מדי מפתיע ברבע הגמר מול ארצות הברית, יסיים בלאט קדנציה שבה לא רק שהביא לרוסיה אליפות אירופה, אלא גם השאיר בסיס מבטיח לקראת השנים הבאות. צעירים כמו טימופי מוזגוב ואנדרי ורונצ'ביץ' שלא עברו העונה יותר מ-18 דקות בליגה הרוסית קיבלו ביטחון בנבחרת והפכו לשחקנים משמעותיים. יש עתיד.<o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt" dir=rtl class=MsoNormal><B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE>2.</SPAN></B><SPAN style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri" lang=HE> קירק פני בן ה-30 חשב כבר שאת הפרק האירופאי בקריירת הכדורסל שלו הוא סיים, לאחר שהחליט לפני שלוש שנים לפרוש לגמלאות ולחזור הביתה לניו זילנד. את הטורניר הנוכחי הוא התחיל כחבר מן המניין באימפריה של הניו זילנד ברייקרס שמשחקת בליגת האוסטרלית. שבוע וחצי אחרי, הפרסומים מדווחים שהוא מבוקש כבר על ידי מכבי תל אביב וריאל מדריד. מי אמר שאליפות העולם היא לא טורניר משמעותי? <o:p></o:p></SPAN></P> <P><BR></P>