''אני לא פורש מכדורסל – רק ממשחק פעיל''

מאיר טפירו, מגדולי הכדורסלנים בתולדות ישראל, הודיע הערב (שלישי) באופן רשמי על פרישה ממשחק. "איזו התרגשות, אני לא בטוח שזה טוב ללב שלי בגיל הזה", החל הגארד בחיוך, "באוגוסט 1994 ביקרתי לראשונה בחיי בעיר הגדולה. זה קרה כאשר חתמתי על החוזה המקצועני הראשון שלי בהפועל ת"א. התקשיתי להאמין אז שאני הולך להרוויח כסף מהאהבה הגדולה של חיי. היום, אחרי 22 שנה, אני יושב כאן כדי לספר לכם שהעונות חלפו מהר, אולי מהר מדי".

"אני לא פורש מכדורסל, אלא רק ממשחק פעיל כשחקן", הוסיף טפירו, "מכדורסל אני לא יכול לפרוש, גם אם הייתי רוצה – ואני לא רוצה. זה לא שאני לא מסוגל לשחק, יכול להיות שבמצבי הנוכחי קצת יותר קשה לי מבחינה אתלטית, אבל יש לי עוד מה לתרום. אני רוצה לספר לכם שאת הכדורסל הכרתי בגיל 10. משם יצאתי למסע בן 32 שנה, שעיצב את מי שאני היום. הכדורסל לקח אותי לחוויות שלא יכולתי לדמיין. בסך הכל רציתי לשחק כדורסל וכל דבר מעבר לזה, היה בונוס בלתי נתפס".

"גם כשהיו אכזבות ואי הצלחות, הודיתי לאלילת המזל על ההזדמנות להמשיך לשחק ויצאתי מחוזק מהרגעים הקשים", המשיך, "ידעתי תמיד שעם עבודה קשה והתמדה אוכל להפוך את הרגעים הקשים לטובים יותר. היום הוא יום מוזר מאוד עבורי. יצא לי לצפות במהלך השנים על מסיבות עיתונאים בהן שחקנים הודיעו על פרישה. תמיד חשבתי שלי זה לא יקרה, אבל היום זה קורה. אני מבין ויודע שזו ההחלטה הנכונה, אבל עדיין זה קשה".

משפחת טפירו. מסיבת עיתונאים מרגשת (צילום: אלן שיבר)

טפירו הסביר את ההחלטה שלקח: "היה לי חשוב להגיע לכאן כשאני יודע שאני עדיין מכבד את המשחק הזה ועדיין אוהב אותו באותה תמימות של לפני 32 שנה. הגעתי לאימון האחרון ולמשחק האחרון באותה התרגשות ותשוקה של אותו ילד בן 10. אני יכול להגיד שהצלחתי במשימה. הגעתי לכל אימון ומשחק כשאני מתרגש כמו הילד שהתחיל את המסע בקריית אתא. הנחישות והרצון לנצח ליוו אותי לאורך כל הקריירה ואלו התכונות שאני רוצה להעביר הלאה לילדים שלי. אם יש דבר אחד שאני רוצה להעביר הלאה לילדיי ולדור הצעיר הוא האהבה: אהבתי להתאמן, לשחק ואפילו את השאלות של העיתונאים – אבל רק אחרי ניצחונות".

"זה הזמן להודות לכל מי שהיה חלק במסע הזה, שלא היה מתרחש בלי האנשים האלו", סיכם מלך ההופעות של ליגת ווינר סל בכל הזמנים, "אני רוצה להודות להוריי על החופש שהעניקו לי לרדוף אחרי החלום. לאשתי ענבל ולילדיי על התמיכה והאהבה ללא תנאי שאיפשרו לי לחזור למקום בטוח ומקבל, שבלעדיו היה לי בלתי אפשרי להמשיך. אמשיך לאהוב את המשחק ואני מקווה שהוא ימשיך לאהוב אותי בחזרה. אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לפה. אני מודה לכם שאתם פה, אתם חלק חשוב במי שאני ומה שאני".

טפירו נשאל על ההפסד הכואב בגמר 2007, בו יצא בחמש עבירות וראה מהצד את הפועל ירושלים מפסידה למכבי ת"א על חודו של סל של ג'יימי ארנולד: "אני חושב שהרגע הזה גרם לי לא לגעת בכדור ארבעה או חמישה חודשים. זה היה רגע קשה כשחקן, אבל מצד שני, מכל רגע כזה אתה גודל וצומח. זה רגע ששמתי בצד ולא נתתי לו להפריע להמשך הקריירה שלי. לאורך הקריירה, כשהייתי יותר צעיר, נחשבתי לשחקן טיפה שכונתי. אבל בסופו של דבר, כשאתה משחק בדרך שלך ולא נשבר גם ברגעים הקשים, מתחילים להעריך אותך גם אם זה לא הדרך הרגילה. אנשים למדו לאהוב את זה".

על הכדורסל הישראלי: "אנחנו ממעיטים להעריך את הכדורסל שלנו. יש פה כדורסל טוב. מה שמאפיין פה את הכדורסל שלנו זה הרבה טקטיקה והשחקנים שיודעים להשתמש בראש שלהם, מצליחים פה בגדול. תמיד אנחנו משחקים 'סמול בול', בגולדן סטייט משחקים את זה היום, אבל פה זה קורה כבר 30 שנה. לקבוצות אירופאיות היה קשה מאוד להסתדר עם זה והשגנו ניצחונות רבים ככה".

על התוכניות לעתיד: "אני 32 שנה עושה אותו דבר, לקח לי הרבה זמן והתחבטויות להגיע לפה היום. אקח עכשיו את ההפסקה הזו עכשיו כדי להחליט מה לעשות. זו הפסקה שאני צריך אותה בשביל עצמי. ברגע שאהיה בכיוון, אודיע לכם. הפנטזיה היא עכשיו לקחת את אשתי לחו"ל לחודש ושסבא וסבתא ישמרו על הילדים... זה באמת משהו שאני צריך לחשוב עליו כי אני צריך להיות שלם עם ההחלטה. אני רוצה להישאר בתוך הענף, זה המשחק שאני הכי אוהב".