כדורסלן העבר הלך לעולמו לפני כחודשיים בגיל 38. חבריו לקבוצה ומאמניו מספרים על אישיות יוצאת דופן: "הוא היה קונצנזוס. זכות להכיר אותו ולשהות במחיצתו"
גלעד קרני, שחקן ליגת העל בעבר ואישיות אהובה ומוערכת בעולם הכדורסל הישראלי, הלך לעולמו לפני כחודשיים בגיל 38. קרני, ששיחק בליגה הבכירה במדי מכבי אשדוד ומכבי חיפה, זכור על ידי חבריו ומאמניו כאדם נדיר - צנוע, חדור ערכים ומנהיג טבעי. האנשים שליוו אותו לאורך הקריירה מספרים על שחקן מסור ואישיות שהותירה חותם בכול חדר הלבשה. אלה הדברים שהם מבקשים לזכור ולהזכיר.
קרני ז"ל לא היה שחקן כדורסל "רגיל". הוא החל את דרכו במחלקת הנוער של הפועל ירושלים, אבל בהמשך הדרך בחר לוותר על המשחק לטובת שירות ביחידה מובחרת בצה"ל. עם השחרור מצה"ל הוא עשה את המסלול בחזרה לפרקט, ובתחילת עונת 2011/12 הגיע לראשונה לליגת ווינר סל כאשר הצטרף לאשדוד. הוא היה חלק מהקבוצה שהגיעה עד לגמר הפיינל פור – והוא אף שותף ל-12 דקות במשחק על התואר מול מכבי תל אביב.
גלעד קרני ז"ל. לוחם על המגרש - ומחוצה לו (צילום: ברני ארדוב)
שי האוזמן, המנהל המקצועי של מכבי אשדוד לשעבר, מספר כיצד קרני הרשים כבר באימון הראשון: "גלעד הגיע אלינו לאימון מבחן, האמת היא שלא ידענו מי הוא כשחקן, גם המאמן לא הכיר אותו. אחרי כמה דקות של אימון היה לכולנו ברור שאנחנו מחתימים אותו. הוא היה החבילה השלמה – הן כשחקן ועוד יותר כאדם. תמיד חיובי, תמיד עם חיוך, תמיד בגישה הנכונה. הייתי בטוח שקריירת הכדורסל שלו תנסוק, אני לא בטוח לומר למה זה לא קרה - אבל היה לו הכול. הוא חזר לכדורסל אחרי שירות צבאי יוצא דופן, אבל מבחינתו זה לא היה יוצא דופן, מבחינתו זה היה מובן מאליו. אדם שהוא מלח הארץ. זו הייתה זכות להכיר אותו ולשהות במחיצתו. יכול לומר שאני גאה להיות אחד מאותם אנשים שצירפו אותו למכבי אשדוד ונתנו לו הזדמנות בליגה הבכירה".
מנהל הקבוצה דאז,
איתן נוח, מדבר על אישיות שלא פוגשים כל יום
: "אין אנשים כמו גלעד קרני. הוא האדם הכי טוב שהכרתי בחיים שלי, חד וחלק. חבר מדהים לקבוצה ועוד יותר מחוץ למגרש. תמיד נכון לעזור, תמיד יש עם מי לדבר, תמיד ברוח טובה. כשחקן הוא לא היה הכוכב הכי גדול, לא תמיד שיחק הרבה דקות - אבל אף פעם לא היית רואה אותו מתלונן. תמיד היה נשאר חיובי והמשיך לעבוד קשה. הוא היה אדם מדהים, האישיות שלו הייתה קונצנזוס וזו אבידה ענקית. אני לא אשכח אותו אף פעם".
רמי הדר, שאימן את קרני בשלוש קבוצות, כולל במכבי חיפה בליגה הבכירה, מדבר גם כן על אישיות יוצאת דופן: "גילי היה מוכן להילחם בשביל מה שהוא רצה להשיג, אבל אף פעם לא לדרוך על אחרים בדרך, תמיד בהתחשבות, תמיד במודעות לסביבה. הוא היה לוחם אמיתי על המגרש – ואני חושב שגם בחיים הוא נלחם. בן אדם מיוחד ורגיש, עם עמוד שדרה חזק ותפיסה איך צריך לחיות את החיים. הוא מסוג האנשים… שיחקו אצלי מאות שחקנים, הוא אחד מאלה שהייתי שמח אם היה מתחתן עם הבת שלי. איש מיוחד, שבא מבית מיוחד. אדם לא מובן מאליו".
"אדם שהייתי שמח אם היה מתחתן עם הבת שלי" (צילום: לילך וייס רוזנברג)
מאמן אחר של קרני במהלך הקריירה היה
ברק פלג, שמספר על קשר עמוק שנוצר בין השניים בזמן התקופה המשותפת שלהם במכבי רעננה: "הבאתי אותו לרעננה ומהר מאוד הבנתי שהוא העוגן שלי בקבוצה. גילי היה זה שנותן את הטון – אם האימונים לא התרוממו, אם מישהו היה קצת מזייף, הוא היה 'נותן בראש'. מצד שני, הוא היה מאוד רגיש, עם אינטליגנציה רגשית גבוהה. הוא היה ה-שחקן שלי בקבוצה. מחוץ למגרש יכולנו לחלוק הרבה רקע משותף בניסיונות שלנו לחזור לשחק אחרי שירות ביחידות מובחרות. היינו קרובים מאוד, אפילו למדנו יחד תואר. זה סיפור מאוד עצוב. חד משמעית אחד השחקנים הכי משמעותיים שאימנתי, ואחד האנשים הכי טובים שיצא לי לאמן".
ברעננה קרני שיתף פעולה בין היתר גם עם
גיא לביא, ובין השניים נוצרה גם כן חברות קרובה. "קרני היה כמו אח גדול בשבילי. היינו מבלים הרבה זמן יחד – על המגרש ומחוצה לו. הוא היה אדם מאוד עמוק, היו לנו הרבה שיחות על החיים והוא תמיד הרגיש כמו סוג של פסיכולוג, מה שהוא אכן עשה אחרי הקריירה… הוא היה מנטור. הוא ממש עסק בנפש ובבני אדם. הייתה בינינו אהבה אמיתית. כשנולדה לי בת קראתי לה קרני, שלחתי לו הודעה וסיפרתי לו… מאוד התרגשנו. זה סיפור עצוב מאוד".
אופיר פרחי, חברו של קרני לקבוצה במכבי אשדוד ובמכבי באר יעקב, מספר על הדמות שכל קבוצה רוצה בצד שלה: "מהרגע הראשון התחברנו, אחרי אימון אחד. הוא היה ילד מדהים, דוגמה לאיך צריך להתנהל בתור שחקן, בתור אדם, בתור חבר לקבוצה. תמיד מחייך, תמיד חיובי. מנהיג שקט, עובד קשה, תומך ומפרגן – בין אם הוא משחק ובין אם לא. 400 אנשי כדורסל יגידו 400 פעמים אותו דבר: הוא היה אדם יוצא דופן. מהאנשים שאתה רוצה להיות סביבם, קונצנזוס. האבידה שלו היא עצומה".
"מהאנשים שאתה רוצה להיות סביבם" (צילום: לילך וייס רוזנברג)