''רוצים להוכיח לאירופה שאנחנו שייכים''

אחד הזרים שעברו מתחת לרדאר בעונה החולפת היה סטיבן דניס, שקצת נחבא אל הכלים בבני הרצליה. הגארד, לו ימלאו 29 בתחילת העונה הקרובה, הוכיח שהפציעות הלא קלות שעבר מאחוריו וב-26 דקות למשחק כשחקן ספסל העמיד שורה סטטיסטית נאה מאוד של 11.9 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 40% לשלוש ומדד 14.7. היעילות שלו לא עברה ליד מיקי גורקה ואלדד אקוניס והקבוצה מיהרה לממש עליו את האופציה לעונה נוספת בתחילת הפגרה.

הרזומה של דניס לא דומה לזה של רוב הזרים שמגיעים ארצה. הוא שיחק באוניברסיטה קטנטנה בשם קוצטאון, שמתגאה ב-120 שנות קיומה בכמה חברי קונגרס, ראשי ערים וסופרים שיצאו מספסלי האקדמיה שלה, אבל ממש לא ידועה בתוכנית הכדורסל שלה. דניס נבחר לשחקן העונה בדיוויז'ן II, אבל לא הצליח לממש את חלום ה-NBA ושיחק בליגת הפיתוח, באוסטרליה ובגרמניה. פעמיים גמר את העונה מוקדם בגלל פציעות, ולעומת הגעתם של ג'יימס סינגלטון ודרו קרופורד לשרון, ההחתמה שלו בקיץ 2015 עברה בשקט.

אף על פי כן, ההתאקלמות שלו הייתה מהירה מאוד ובמידה מסוימת, הוא הפך לברומטר של גורקה על המגרש. שש פעמים קלע 18 נקודות ומעלה, פעמיים ניצח משחקים עם הבאזר (בחוץ נגד אשדוד וראשל"צ) ופרט לפעמים בהן אחד משחקני החמישייה היה פצוע, עלה מהספסל וסיפק תרומה מיידית.

דניס. משחקני הספסל היעילים בליגה אשתקד (צילום: לירון מולדובן)

"אני שחקן קבוצתי", מעיד על עצמו דניס בראיון לאתר המנהלת, "אני כבר מספיק ותיק ורגיל גם לסיטואציה של לפתוח בחמישייה וגם לעלות מהספסל, כך שזה ממש לא היווה עניין או קושי מבחינתי. כמובן שיש הבדל בין הסיטואציות, אבל לי זה ממש לא מפריע ועם הזהות שהייתה לקבוצה שלנו בעונה שעברה, זה היה פתרון מושלם".

הרבה מאוד צעירים פרצו בקבוצה לפני שנה: כרם משעור, דני רובין, יפתח זיו וגם תום מעיין עד הפציעה. מה איפשר להם לעשות את קפיצת המדרגה הזו?

"שילוב של הרבה מאוד מרכיבים. הייתה לנו חבורה של אנשים נהדרים שהתחברה טוב, הוותיקים לצד הצעירים. השחקנים הצעירים יותר עבדו קשה מאוד וזכו להערכה רבה מהוותיקים, המאמנים ואנשי ההנהלה, כך שהם ידעו שהם יקבלו את ההזדמנות שלהם. כשהיא הגיעה – הם לקחו אותה בשתי ידיים".

עד לפני שנה, הניסיון האירופי שלך הסתכם בחצי שנה בגרמניה. מה ידעת על ישראל לפני שנחתת פה?

"האמת שזה מטורף, כי באמת שלא ידעתי הרבה על המדינה. חשבתי שיש פה בעיקר מדבר וגמלים ושאצטרך ליווי של אנשי אבטחה לכל מקום שאליו אלך. גיליתי מהר מאוד שישראל רחוקה מאוד ממה שאתה קורא עליה, זו מדינה יפהפייה עם המון מקומות חשובים לטיולים. הייתי בהלם מקבלת הפנים החברותית של האנשים פה".

דניס וחבריו מהשרון. "חבורה של אנשים נהדרים" (צילום: לירון מולדובן)

ספר לנו קצת על תהליך ההחלמה משתי הפציעות הלא פשוטות שעברת.

"אני חייב להגיד שזה היה מאוד מתסכל, כי כל הקריירה לא סבלתי אף פעם מפציעה רצינית ופתאום 'נחתו' עליי שתיים כאלו ברציפות. בתום שבעה חודשים של החלמה ושיקום מהפציעה באכילס, הרגשתי כבר טוב ומוכן לשחק, אבל אחרי חודש בלבד סבלתי מנקע חמור בברך. בשתי העונות שלי באוסטרליה עבדתי קשה כדי לחזור לעצמי. בתחילת העונה שעברה בישראל לקחו לי כמה משחקים כדי לחזור לקצב, אבל עכשיו אני מרגיש מצוין".

לאורך רוב העונה נראיתם מצוין, אבל דווקא כשהיה נדמה שתסתערו על מקומות 3-4, נחלשתם. מה קרה לכם בישורת האחרונה של העונה?

"הייתה לנו קבוצה מצוינת שרצה טוב ועבדה קשה. קשה להסביר, אבל פשוט לא סיימנו את העונה בצורה שרצינו. כולנו נפיק את הלקחים מהחוויה הזו ונסיק מסקנות לקראת העונה הבאה".

אתה הזר היחיד בליגה שקלע שני סלי ניצחון בעונה שעברה – נתון נדיר במיוחד עבור שחקן ספסל.

"באמת, אני היחיד? טוב לדעת (צוחק). למזלי, הכדור היה אצלי בידיים בשני המקרים ופשוט ניסיתי לעשות את המהלך הכי נכון ולהגיע לזריקה הכי טובה. אני שמח שזה הצליח".

ביום שנייט רובינסון חתם בארץ, צייצת שאתה לא מאמין שהוא מגיע דווקא אחרי ששיחקתם בפעם האחרונה נגד הפועל ת"א.

"האמת? דווקא לא כל כך הופתעתי שהוא חתם פה כי ידעתי שאין לו קבוצה באותו זמן. אם היינו נפגשים על המגרש, הייתי עובד הכי קשה שאפשר כדי למנוע ממנו את הזריקות הקבועות שהוא מנסה לקחת, ופשוט מקווה שהן לא ייכנסו...".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני משתדל לא להסתכל רחוק מדי. אני רוצה לחזור לעונה נוספת 'ולטפל בעניינים' פה בהרצליה. אני אתן למשחק שלי לדבר בעד עצמו ואשתדל ליהנות מהמסע. המטרה שלי בעונה הבאה היא לעבוד קשה ולהשתמש בניסיון שצברנו אשתקד כדי לעשות עונה עוד יותר טובה. אנחנו רוצים להראות לאירופה שאנחנו שייכים לשם. אני מאוד שמח שאנחנו הולכים לשחק ביורופקאפ".

דניס. "אתן למשחק שלי לדבר בעד עצמו" (צילום: עודד קרני)